<h1>מרדכי סימן תרע"ד</h1>
<h2>דף טז:</h2>
קמחא עיקר מכאן יש ללמוד היתר לאותן אובליאש וקנטילש של גויים הנלושים בביצים דאין לאסור משום בשולי גויים. ועיין פ"ג דחולין.
אפילו שלוק, אפילו כבוש. פ' כל הבשר (חולין קיא ב) אמר שמואל כבוש הרי הוא כמבושל. ובכל מקום פרש"י כבוש בחומץ, אבל בלא חומץ אינו כמבושל. ואי אפשר לומר כן, דתנן בשביעית (פ"ז ז) ורד ישן שכבשו בשמן חדש חייב בביעור, אלמא בלא חומץ הוא נותן טעם כמבושל. ונראה דכבוש מיקרי כל דבר ששהה בדבר לח ג' ימים, ואז הוי כמבושל, ופולט טעם וקולט טעם. כדאמר בע"ז (לג א), קנקנים של גויים ממלאם מים ג' ימים, ומערן מעת לעת, וכפולטו כך בולעו, מה פולטו בג' ימים אף בולעו בג' ימים. והיינו דאמר בע"ז כל דבר שמכניסו לקיום אסור ביין נסך, אע"פ שהוא צונן ומכניסו לקיום ג' ימים קאמר. הלכך כל דבר איסור הלח ששהה בכלי היתר ג' ימים נאסר. על כן אם נמצא בדבש חתיכה של נבילה אסור כל הדבש דכבוש ג' ימים הרי הוא כמבושל. וכן קבל ה"ר שמואל מבונבורק מפי ר"א ממיץ. וכן ראבי"ה. אמנם רבינו מאיר פי' בשם רבינו יצחק ב"ר אברהם דבשריית יום ולילה חשיב כבוש כמבושל. וראיה מהא דאמרינן [פסחים מד ב] בשר בחלב חדוש הוא, דאי תרו ליה כולא יומא בחלבא שרי, וכי בשיל ליה אסור, מכלל דבשאר איסורין אי תרו ליה כולא יומא בצונן אסור, דאל"כ מאי חידושיה דבשר בחלב. ומה שאנו אוכלים דבש אע"פ שהדבורים המתים מעורבים בו יותר מג' ימים, משום דהוי כנבילה סרוחה ולא אסרינן הדבש. ובספר יראים כתב ר"א ממיץ, אע"פ שמרתיחין את הדבש כשמפרידין ממנו את השעוה, ודבורים מתים מעורבים בהם מותר הדבש, דהדבורים נותנים טעם לפגם בדבש. עיין פרק בתרא דע"ז גבי עכברא בשיכרא.
אבל מזכה הוא ע"י בנו ובתו הגדולים. (רי"ף תתעח) ובגיטין פרק התקבל (ס"ד ב) מפורש שיעור גדילתן לענין זכיה לעצמן או לאחרים. ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו כגון עירובי חצרות, דאין עירוב והוצאה לי"ט לכל הפחות בדברים שהם לצורך היום. כדפ' לעיל.
<h2>דף יז.</h2>
ומסתברא לן דה"מ בעירובי תחומין וכו' ורשב"ט פליג ואמר דעירובי חצירות כעירובי תחומין. אבי"ה. והיכי מניח עירובי תבשילין ומתנה כו' (רי"ף שם). כתב בספר המצוות בשם המיימוני, דהשתא בזמן הזה דאנן בקיאינן בקביעא דירחא ואין אנו עושין יום שני בשביל ספק, אך מנהג אבותינו בידינו, כדשלחו מתם (מכילתין ד ב), הזהרו למנהג אבותיכם בידכם, על כן אין מערב ומתנה, לא עירובי תבשילין, ולא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות.
